צוענים - בולגריה

המשיכה שלי לצלם צוענים התחילה לפני כ 20 שנה כשצפיתי לראשונה בסרט "שעת הצוענים". המראה הפיזי שלהם, המוזרות של תנועותיהם, הבעות הפנים, הבגדים הצבעונים, הקישוטים וכמובן סגנון החיים הססגוני שלהם, השאירו בי רושם שרקם את החלום לנסוע לאירופה ולצלם צוענים בחיי היומיום שלהם. 
האהבה שלי לצילום קשורה לאנשים. אני אוהבת לצלם רגעים בחיים של אנשים, להקפיא רגע - רגע שלא יחזור. 
המסע שלי בחיפוש אחר רגע כזה חוצה גבולות ולוקח אותי לצלם אנשים בארצות אחרות ותרבויות שונות. 
החיבור שלי עם אותם אנשים לאותו רגע - זו התרגשות בכל קליק וקליק של המצלמה. 
האווירה בבולגריה הייתה הרבה יותר פראית מאשר ברומניה, נחשפתי למראות קשים של עליבות והזנחה שקשה להכיל. ילדים עזובים בלי מבוגר ברדיוס של מאות מטרים, חלקם לא התקלחו מעולם. מגורים ללא חשמל ומים זורמים, צוענים שגרים בקרונות בלב יער או בבתים בודדים בכפרים קטנים ונידחים.